תנ"ך: ספר משלי, חלק מספרות החוכמה הדידקטית של התנ"ך

סילבוס:
ספר משלי שייך לסוג של ספרות החוכמה הדידקטית של התנ"ך, שכוללת את הספרים : משלי, איוב, קהלת וכמה מזמורי חוכמה בתהילים. הוא מכיל קובץ של משלים, פתגמים ודברי מליצה מבית מדרשם של החכמים הקדומים. בעל הספר פונה להורים המבקשים להדריך את בנם, או לחכם המלמד את תלמידו, ונותן להם עצות והוראות.
מטרתו להדריך את הקורא בדרכי החיים, ולהציב בפניו שאלות המטרידות את האדם באשר הוא אדם, וגם לספק לו תשובות בנושאים רבים ומגוונים, כגון ההתמודדות עם פיתויים שונים שבני אדם נוהגים להתחבט בהם: אזהרה לא להתחבר עם אנשים רעים, ולא עם נשים רעות.

להיזהר מפני הזונה ומפני האישה הנואפת שבוגדת בבעלה ("לשמורך מאישה זרה…שית זונה ונצורת לב…בביתה לא ישכנו רגליה"). כמו כן הוא מדבר בשבח החריצות ("לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם") או בשבח השלום והשלווה ("טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי תודה"), על ערכי המשפחה ("מצא אישה, מצא טוב … בן חכם ישמח אב, ובן כסיל – תוגת אימו").
כמו כן הוא מזהיר את הקורא מפני מידות מגונות שבני אדם לוקים בהן, כמו הקנאה שמשולה ל"רקב עצמות", והוא מזהיר מפני השימוש הבלתי נשלט בלשון ("מוות וחיים ביד הלשון" … ו"מענה רך ישיב חימה").
ספרות החוכמה שייכת לכלל האנושות, ואין בספר משלי כל התייחסות לאומית או ציון של מאורע היסטורי כלשהו בחיי העם, כגון יציאת מצרים, ואפילו השם "ישראל" לא נזכר בו. בדרך כלל יש בספרות זו גוון אינדיבידואליסטי, שמדגיש את דרכי המוסר האישי, ומשקף את עולמו של היחיד והצלחתו בחיים.
ראוי לציין שיש בספר מקבילות עם ספרות החוכמה המצרית, שנתחברה כנראה במאה ה 12-לפנה"ס, והשפיעה רבות על בעל הספר, והוא מעתיק ממנה רעיונות ומשלים כמעט מילה במילה.
הספר מיוחס לשלמה המלך, שעליו נאמר בספר מלכים: "ותרב חוכמת שלמה מחוכמת כל בני קדם ומכל חוכמת מצרים".
אנו נקרא במבחר מן המשלים והפתגמים שיש בספר, תוך התייחסות לספרים החיצוניים הקרובים לו, כגון "משלי בן סירא", ונשתדל לדלות מתוכם פניני חוכמה ,שהיו יפים לשעתם ואין ספק שהם יפים גם לימינו בבחינת "שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אימך".

המרצה: משה בר דיין, מרצה למקרא ולתנ"ך.
מקום וזמן: אולם "סחלב" (התחתון), בהתאם ללוח האירועים, 9:00 עד 10:30