השפה העברית – מילים מספרות מוצאן, הקסם שמאחורי המילים, שפה כראי של תרבות
תקציר:
הלשון העברית היא פלא שאין לו אח ורע בכל השפות בעולם. לפני 3000 שנה דיברו אבותינו בארץ ישראל בלשון העברית, שהייתה שפתם והיא שימשה אותם כלשון הדיבור והכתב. זו שפה עתיקה שהונצחה בספר בודד אחד, הוא ספר התנ"ך. אחריו נכתבו בה המשנה, המדרשים, סידור התפילה וחלק מהתלמוד.
עם חורבן בית שני בשנת 70 לספירה והיציאה לגלות פסק הדיבור בלשון העברית, ובמשך כ- 1800 שנה דיברו היהודים רק בשפת העמים הזרים שבהם הם ישבו. אך הקשר של העם עם שפתו מעולם לא התנתק. הלשון העברית שימשה את היהודים בגולה כשפת הליטורגיה המשמשת לצרכים דתיים או ספרותיים, ובה כתבו ולמדו וגם התפללו, אך כמעט שלא דיברו בה.
בסוף המאה ה 19- חוללה התנועה הציונית את הנס הגדול של תחיית הלשון העברית בארץ ישראל, וזו חידשה את עלומיה, וחזרה להיות גם שפת הדיבור באופן מעורר השתאות ברחבי העולם היהודי והלא יהודי.
אוצר המילים של לשון התנ"ך מצומצם בהיקפו, והוא מכיל רק כ – 8000 מילים, וקרוב ל- 70% מהמילים שבעברית החדשה – מקורם בספר התנ"ך, והשאר הן מילים וצירופי לשון שנקלטו משפות זרות ומחידושי לשון שנוספו אליה בידי מחיי הלשון העברית, כגון אליעזר בן יהודה, איתמר בן אב"י, ביאליק ואחרים.
בהרצאות נעסוק בשאלה כיצד פועלת מערכת היחסים המפותלת בין שפת התנ"ך העתיקה לבין הלשון העברית החדשה והמודרנית, ונדון בסוגיות אחרות הקשורות בנושא.

על המרצה: משה בר דיין, מרצה למקרא ולתנ"ך.
מקום וזמן: באמפי תאטרון נשר בהתאם ללוח הזמנים